במקום בו שלום יוכל לצמוח ...
הגליל, "ארץ החיים", היה מאז ומתמיד אזור בעל מאפיינים ייחודיים, אשר היוו
לאורך ההיסטוריה כולה מצע עשיר לצמיחתן של תרבויות חדשות.
מאז הקמתה של מדינת ישראל, מתגוררים אלפי אזרחים ערבים, בדואים, דרוזים,
צ'רקסים, נוצרים ויהודים זה לצד זה בגליל - מה שהפך אותו לאזור בעל רגישות
ומורכבות חברתית רבה. בגליל ניתן למצוא ישובים עתיקים כמו נצרת, צפת, עכו,
טבריה ושפרעם ולצידם ישובים חדשים שהוקמו רק בשנים האחרונות.
מתחת לפני השטח, רוחשת מציאות חברתית מורכבת אליה יש להתייחס ברגישות רבה.
אם לא נצליח לפגוש בצורה נכונה את האתגרים המוצבים בפנינו, אנו עלולים
לעמוד בפני התפרצויות אלימוֹת ומאבקים דתיים ואתניים, כפי שקורה באזורי
מחלוקת אחרים בעולם. בישראל היום, כמו גם באזורי מחלוקת אחרים בעולם, חסרה
הנהגה מחוייבת לשלום.
הקהילות היהודיות והערביות בגליל בדרך כלל מנוכרות ומנותקות זו מזו מסיבות
שונות- חברתיות, כלכליות, הסטוריות, תרבותיות, פוליטיות וכיו'. ארועי
אוקטובר 2000 העצימו את תחושת הניכור ואף יצרו תגובות שונות של כעס ותיסכול
בקרב תושבי הגליל.
אחת הסיבות המרכזיות לתחושת הניכור הם הפערים הסוציו-אקונומיים אשר גדלו
לאורך השנים והפכו לקשים מאד לגישור.
אחוז הילדים בצפון ישראל הוא הגבוה במדינה. מרבית הילדים (62.3%) אינם
יהודים אלא ערבים, צ'רקסים, ערבים-בדואים ודרוזים. הכפרים הערביים אינם
זוכים למימון ולתיקצוב מספק מהרשויות המקומיות והם חסרים מרכזים קהילתיים
אשר יכולים לספק שירותים חיוניים כגון פעילויות חברתיות לנוער, תוכניות
העשרה, יעוץ משפחתי וכיו'; בנוסף, מערכת החינוך בישובים היהודים חסרה את
האמצעים לספק תוכניות
העשרה וחיזוק. המצב חריף בהרבה כאשר מדובר בישובים הבדואים, החסרים אפילו
תשתיות של ביוב, מים וחשמל.
כתוצאה מהמצב, ילדים ובני נוער ערבים רבים בגליל נמצאים בסיכון גבוה לנשירה
ולסילוק מבתי הספר, רבים באים מרקע סוציו-אקונומי קשה וחלקם אף צורכים סמים
ואלכוהול. בעיות אלה אף מחריפות בשל התדרדרות השרותים הקהילתיים ומוסדות
החינוך במגזר הערבי.
המצב שתואר גורם לילדים ובני נוער ערביים רבים לחוש תסכול וחוסר בטחון
עצמי, רגשות אשר במקרים רבים מובילים לאלימות ולפשע.
כדי לשנות ולשפר את מצבה של האוכלוסיה הערבית בגליל יש צורך לפתח תוכניות
אשר יסייעו לילדים ולבני נוער להשאר במערכת החינוך ולהשלים את לימודיהם,
כמו גם להפנות את כוחותיהם לאפיקים חיוביים ויצירתיים.
בנוסף, יש צורך דחוף לגשר בין הקהילות היהודיות והערביות וליצור תחושה
אמיתית של שוויון ושותפות. זוהי הדרך היחידה להעצים ילדים אלה ולסייע להם
לרתום את כוחותיהם למען הקהילה ולא להפוך לתלויים בה.
אם לא נפעל לחיזוק הקשר בין יהודים וערבים כבר מגיל צעיר, ואם לא נפנה יותר
משאבים לחברה הערבית תחושת הניכור, משני הצדדים, רק תגבר והמציאות העכשווית
תוקצן.
אנו מאמינים שישנה עדיין אפשרות ליצור בגליל חיים עשירים ופוריים מתוך שיחה
ושוויון בין - תרבותיים